ב"ל 21107-11-20

תקציר

התביעה הוגשה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי, אשר סירב לשנות את מעמד המגורים של התובע רטרואקטיבית משנת 2015, מה שגרם לכך שהתובע לא יכול היה לתבוע הטבות מסוימות. הנתבע טען כי התביעה לא הוגשה במסגרת הזמן הנדרשת ולכן התיישנה. בית המשפט הסכים עם הנתבעת כי הבקשה הראשונית שהוגשה בשנת 2015 לא טופלה בתוך 12 החודשים שנקבעו, והבקשה העוקבת שהוגשה בשנת 2019 אינה מהווה תביעה חדשה ואין להיעתר לה. יתר על כן, סיכויי הצלחת התביעה לגופה לא היו גבוהים, ולא היו טעמים מיוחדים להארכת המועד. עם זאת, השופטת לא סגרה את הדלת בפני התובע לחלוטין וקבעה כי על הנתבעת לבחון את בקשתה האחרונה של התובעת לגופה, תוך התחשבות בה בתוך 12 חודשים מיום הגשתה, תוך התחשבות בכיסוי הביטוחי של התובעת בתקופה שבמחלוקת. פסק הדין קיבל את תקופת ההתיישנות לתקופה שבין 2015 ל-2018, אך קבע את התיק לדיון בפני שופט לתקופה משנת 2018 ואילך. השופט הפציר בשני הצדדים להתכונן לדיון ולהישאר פתוחים לסיכומים אפשריים בעל פה לפי שיקול דעתו של הנציב.