רע"א 25571-05-11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים. בית משפט השלום דחה את בקשת המדינה לדחות תביעה שהגיש תושב עזה, שטען כי נורה מירי צה"ל בשנת 2000, בשל התיישנות. המדינה ביקשה לערער על החלטה זו בטענה שהתביעה התיישנה. שופט בית המשפט המחוזי, בהפעילו שיקול דעת, קיבל את בקשת רשות הערעור על סמך אמות המידה הקבועות בסעיף 52 לחוק בתי המשפט. קריטריונים אלה מביאים בחשבון את ההשפעה של דחיית בירור ההחלטה עד לפסק הדין הסופי, את אי הפיכות החלטת בית המשפט הפרוצדורלי ואת השפעתה על זכויות הצדדים וניהול ההליך. השופט ראה בכך מקרה חריג המצדיק בחינה מיידית, שכן מדובר בטענת סף בדבר תחולתן של הוראות חוק מסוימות, קרי סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות וסעיף 5א(3) לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה). המשך המשפט עלול לגרום נזק ממשי למבקש על ידי בזבוז משאבי המדינה והוצאות משפטיות בלתי הפיכות, אם התביעה תידחה. יתר על כן, השופט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסיקות קודמות של בית המשפט העליון בסוגיות דומות, וציין כי המקרה הנוכחי עוסק בשאלה משפטית שאינה שנויה במחלוקת, ולכן ראוי לבירור מיידי. השופט גם נתן רשות ערעור בסוגיית ההוצאות, והכיר בכך שהחלטת בית משפט קמא בעניין הוצאות ניכרות הייתה חריגה וטעונה בירור. בקשת רשות הערעור התקבלה אפוא הן ביחס לתקופת ההתיישנות והן ביחס להוצאות, והערעור יידון בפני ועדה.