רע"א 7083/23

תקציר

התיק סובב סביב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שביטל פסק דין של בית משפט השלום בירושלים. בית משפט השלום נתן למבקש רשות לתקן את כתב תביעתו. עם זאת, בית המשפט המחוזי התייחס לערעור שהגישו המשיבים על החלטה זו כערעור מלא, ולא כבקשת רשות ערעור בלבד, מבלי לאפשר למבקש להגיב או לקיים דיון. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבית המשפט להכריע בערעורים על סמך החומר הכתוב שבפניו. בית המשפט העליון מצא כי מדובר בטעות, והדגיש כי ערכאת הערעור אינה מוסמכת לקבל ערעור, או לשקול בקשת רשות ערעור כערעור, ללא ידיעת המשיב. בפסק הדין הודגש כי תקנה 138(א)(1) מעניקה לבית הדין לערעורים סמכות לדחות ערעורים ללא תשובה רק אם אין סיכוי שהערעור יתקבל, אך היא אינה מאפשרת קבלת ערעור ללא התחשבות בצד המשיב. בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי פעל ללא החומר הדרוש ולא העניק למבקש הליך הוגן, דבר שגרם לעיוות דין. בעקבות זאת החליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור, להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי והורה לדון מחדש בתיק בהרכב אחר של בית המשפט המחוזי. בנוסף, נפסק כי על המשיבים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המבקש, בסך 5,000 ₪.