ע"א 33/60

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בערעורים האזרחיים של קובו, מס' 36/60 ו-33/60, התמקד בתביעת אלמנה נגד יורשי בעלה המנוח. האלמנה ביקשה תשלום על פי שטר חוב וכתובה, שניהם נקובים בלירות מצריות, וכן פסק דין הצהרתי על רכושם של בני הזוג. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בעניין שטר החוב, אך נעתר באופן חלקי לתביעת הכתובה ולסעד הצהרתי. גם האלמנה וגם היורשים ערערו. בית המשפט העליון דחה את ערעורה של האלמנה בעניין שטר החוב, וקבע כי אין זה סביר למלא את מועד הפירעון של השטר שנים לאחר מות בעלה. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את ערעור היורשים, וקבע כי יש לשלם את הכתובה בלירות ישראליות לפי שער החליפין הנקוב בצו המלך על מטבעות ארץ ישראל, 1927. המשמעות הייתה שהחוב של היורשים הופחת מ-500 ל-100 לירות ישראליות. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט ויתקון ואליה הצטרף ממלא מקום הנשיא אגרנט, פירשה את תקנות המטבע כך שיגיעו למסקנה כי ניתן לפרוע את הלירה המצרית בלירות ישראליות בשיעור הנקוב. השופט גויטיין הסכים חלקית והדגיש כי החובה לשלם את אגרת הכתובה קמה עם פטירת הבעל וכי יש לחשב את שער החליפין לפי מועד פסק הדין. השופט גויטיין, שלא הסכים על שער החליפין הרלוונטי, קבע כי יש להסדיר את החוב בלירות ישראליות לפי השער הנוכחי. התוצאה הייתה חובת תשלום מופחתת ליורשים. שני הערעורים נדחו, ותביעת האלמנה לפסק דין הצהרתי התקבלה בחלקה. האלמנה חויבה לשלם את הוצאות מתנגדיה בסכום ערעור מוגבל.