ת"א 2067/00

תקציר

איגוד הוועד הספרדי והוועדות המזרחיות בירושלים (הוועד) הגישו תביעה להחזר הוצאות שיפוץ נגד מדינת ישראל והחברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ (החברה לפיתוח), בגין נכס השייך לנתבעים. לטענת הוועדה, השיפוצים נעשו על סמך מצג הנתבעים כי יירשמו כחוכרי משנה של הנכס. החברה לפיתוח עודדה גופים שונים, כולל הוועד, לשקם ולבנות ברובע היהודי. הוועדה טענה כי השקיעה מכספה בשיפוץ הנכס המכונה "המתיבתא", וביקשה סעד כספי. הנתבעים העלו טענת התיישנות, אותה בחן בית המשפט תחילה. נמצא כי התביעה נגד הנתבעת מס' 1, מדינת ישראל, פקעה. בית המשפט קיבל את הטענה כי עילת התביעה קמה בשנת 1988, עת התברר כי הנכס לא יושכר לוועדה, ומשכך חלפה תקופת ההתיישנות בת שבע השנים. טענת ההתיישנות כנגד הנתבע מס' 2 נדחתה מאחר שלא הועלתה בכתב ההגנה הראשון. לגופה של התביעה נגד הנתבעת מס' 2, מצא בית המשפט כי מרבית עלויות השיפוץ אכן היו שייכות לוועד וכי מקור ההתעשרות הנטענת של החברה לפיתוח היה כספי הוועד. בית המשפט בחן את נושא ההתעשרות ומצא כי על החברה היזמית לפצות את הוועדה בגין ההוצאות שהוציאה בשיפוץ הנכס, שהסתכמו ב-399 אלף שקל. בית המשפט קבע כי שיערוך הוצאות אלה יחושב החל מפברואר 1993, וכי יש להוסיף הפרשי ריבית. טענות החברה לפיתוח לניכוי נדחו מאחר שלא הועלו בכתב ההגנה וחסרות ראיות. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת הוועד, והורה לחברה לפיתוח לשלם לוועדה את הסכומים שהוצאו על שיפוצים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. התביעה נגד הנתבעת מס' 1, מדינת ישראל, נדחתה מחמת התיישנות, והוועדה חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.