תלה"מ 13795-09-19

תקציר

פסק דין זה כולל שתי טענות עיקריות; הראשון נוגע לדמי שימוש הולמים לשימוש בלעדי בדירה משותפת, והשני הנוגע לדמי שימוש לקטינים לאחר גירושין. החל מבקשת דמי השימוש מדגישה השופטת כי האיש לא הגיש תביעה נפרדת בגין שכר טרחה זה, ואף לא שילם את האגרה הנדרשת לסעד כספי, המהווה עילה לדחייה. גם בהתחשב לגופו של עניין, השופט מצדד באישה. פסק הדין מתבסס על מספר גורמים מרכזיים: התנהגותו של הגבר מרמזת על הסכמה לשימוש בלעדי של האישה בדירה, הוא ויתר על שכר טרחה כלשהו בהתנהגותו האמורה, ופערי ההשתכרות בין הצדדים הופכים את חיוב האישה לבלתי בר קיימא. זאת ועוד, שיקולי צדק והגינות שוקלים כנגד הגבר, במיוחד נוכח טענתו הבלתי מוכחת כי האישה איימה עליו. בכך דוחה השופטת את התביעה לדמי שימוש בגין התקופה שקדמה למכירת הדירה. בהתייחס לתביעת האגרות לקטינים, קובע החוק כי נדרש שינוי נסיבות מהותי לצורך תיקון פסיקות מזונות קודמות. השופט קובע כי לא חל שינוי כזה, והאישה ויתרה ביודעין על שכר טרחה זה בהסכם הגירושין. יתר על כן, השופטת מדגישה את החשיבות של כיבוד הסכמי גירושין, במיוחד בכל הנוגע לעקרון יסוד בדיני החוזים. משכך, דוחה השופטת את התביעה לדמי חתימה, ומדגישה כי האישה נהנתה מהטבה של מגורים בדירה לתקופה ממושכת. לסיכום, שתי התביעות נדחות, ולאור הנסיבות השופט מחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. פסק דין זה מחייב, ועל שני הצדדים לקבל העתק מפסק הדין המסכם את התיק.