המ"ש 5721-05-26

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט לתעבורה בחדרה בתיק המ"ש 5721-05-26 החלטת בית המשפט לתעבורה בחדרה בתיק המ"ש 5721-05-26, "עליימי נ' מדינת ישראל ואח'", עוסקת בבקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת נהיגה במהירות מופרזת. הניתוח להלן יתמקד בעקרונות המשפטיים שעמדו בבסיס ההחלטה ובחדשנות המשפטית, ככל שקיימת, תוך הסתמכות בלעדית על הנתונים שהוצגו בטקסט. **1. סמכות בית המשפט ודרישות פרוצדורליות:** בית המשפט לתעבורה, מכוח סמכותו, דן בבקשה להארכת מועד להישפט. ההחלטה מדגישה את הדרישה הפרוצדורלית הבסיסית לקיומה של **תשתית עובדתית נתמכת בתצהיר** על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה. הדבר נובע מהצורך להבטיח כי בקשות מסוג זה מוגשות בתום לב, על בסיס עובדות מוצקות, ולא כטענות בעלמא. בית המשפט מסתמך בפסיקתו זו על החלטות קודמות של בתי משפט מחוזיים (עפ"ת 32572-02-19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל) שאף אושרו על ידי בית המשפט העליון (רעפ 1771/19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל). **2. תנאים למתן הארכת מועד:** ההחלטה מפרטת את התנאים שבהם בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט: * **קיום סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי** להסברת האיחור בהגשת הבקשה. * **חשש לעיוות דין** אם הבקשה תידחה. * **נימוקים מיוחדים אחרים** שיפורטו. **3. דחיית הבקשה לגופה – נימוקים משפטיים:** בית המשפט דוחה את הבקשה על שני ראשיה העיקריים: * **היעדר סיבה מוצדקת ואי-הוכחת מסירה:** המבקשת טוענת שלא קיבלה את הדו"ח. אולם, אישור המסירה מלמד על מסירה "לידי הנמען הרשום" עם חתימת המקבל. בהיעדר ראיות סותרות מטעם המבקשת, בית המשפט קובע כי חזקת המסירה עומדת בעינה, וטענתה של המבקשת אינה מספיקה כדי להטיל ספק בכך. הדבר מדגיש את החשיבות של **חזקת המסירה** בדין, ואת הנטל המוטל על המקבל לסתור אותה באמצעות ראיות. * **היעדר חשש לעיוות דין:** * **טענת נהג אחר:** בית המשפט מציין כי הפסיקה קבעה באופן עקבי כי **אין די בטענה כי נהג אחר נהג ברכב** (גם אם מגובה בתצהיר) כדי לבסס חשש לעיוות דין המצדיק הארכת מועד. הדבר משקף את העיקרון כי נהיגת הרכב היא האירוע המרכזי, ומי שביצע את העבירה, או מי שמופיע כבעל הרכב, נושא באחריות. ההחלטה מפנה למספר פסקי דין רלוונטיים (רע"פ 4849/24 אלבז, עפ"ת 52594-12-24 זנו, עפ"ת 59787-01-25 אכלאאוג). * **אי-הסבת קנס:** בית המשפט קובע כי **אי-היעתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה מבססת חשש לעיוות דין**. הדבר עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה (רע"פ 7709/13 סאסי). * **תשלום הקנס והודאה והרשעה:** נקודה משפטית מרכזית בהחלטה היא העובדה שהדו"ח שולם. בית המשפט קובע כי **תשלום הקנס מהווה הודאה והרשעה בעבירה** (רע"פ 2600/22 חתן, רע"פ 7928/21 ג'ינו, רע"פ 2342/21 שדיד, רע"פ 641/19 מילר). ההלכה הפסוקה ברורה: **בית המשפט אינו מחויב לברר את נסיבות תשלום הדו"ח**, בין אם שולם על ידי המבקשת, על ידי אחר בהנחייתה, על דעתה או בניגוד לדעתה. הדבר מודגש באמצעות ציטוטים מפסקי דין (רע"פ 2600/22 חתן; רע"פ 7928/21 ג'ינו) וכן דרך דוגמאות קונקרטיות של מקרים דומים שנדחו (עפ"ת 71231-09-25 בן יהודה; עפ"ת 31089-03-24 אברהם). זוהי **חדשנות משפטית משמעותית** המדגישה את חזקת התשלום כמעשה דין סופי, ומונעת ניסיונות "לפתוח" את הדיון על בסיס טענות לגבי זהות משלם הקנס. * **צבירת נקודות במשרד הרישוי:** בית המשפט שולל את הטענה כי צבירת נקודות במשרד הרישוי מהווה עיוות דין. הוא מבהיר כי **מדובר בשיקול של תועלת ולא בשיקול של עיוות דין**. העובדה שהפעלת אמצעי תיקון על ידי משרד הרישוי בעקבות רישום נקודות אינה מהווה סיבה מספקת להארכת מועד (עפ"ת 21418-12-15 קויפמן, עפ"ת 72629,72590-01-26 עתאמנה, עפ"ת 74456-01-24 ג'בארין, עפ"ת 58377-05-20 אלישע). הדבר מחזק את ההבחנה בין השלכות מינהליות (כמו צבירת נקודות) לבין עיוות דין מהותי. **4. "נימוקים מיוחדים אחרים":** בית המשפט קובע כי גם בהינתן כלל הנסיבות, לא מתקיימים "נימוקים מיוחדים אחרים" המצדיקים הארכת מועד. הדבר מרמז על דרישה להצגת נסיבות יוצאות דופן באמת, ולא טענות שגרתיות המועלות לעיתים קרובות. **5. סיום ההליך:** הבקשה נדחית **ללא צורך בדיון במעמד הצדדים**, בהתאם להלכה הפסוקה (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה). הדבר מצביע על כך שהטענות שהועלו, כפי שפורשו על ידי בית המשפט, אינן מצריכות בירור עובדתי נוסף או דיון משפטי מעמיק. **לסיכום:** החלטת בית המשפט לתעבורה בחדרה מהווה דוגמה ליישום הדוק של הלכות קיימות בדיני תעבורה, ובפרט בנוגע לבקשות להארכת מועד להישפט. בית המשפט מדגיש את החשיבות של **תשתית עובדתית מבוססת, חזקת המסירה, והמעמד המחייב של תשלום הקנס כהודאה והרשעה**. הדגש המיוחד על כך ש **אין לברר את נסיבות תשלום הקנס** הוא חיזוק משמעותי של העיקרון שאין להקל ראש בסיום הטיפול במקרה באמצעות תשלום. בנוסף, ההבחנה בין השלכות מינהליות (כמו צבירת נקודות) לבין עיוות דין מהותי, מחזקת את הפרקטיקה השיפוטית בתחום זה.