ע"ע 1480-10-19

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעור העובד ואת ערעור המשיב בחלקו. באשר לערעורו של העובד, בית הדין לא מצא הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בדבר נסיבות ההתפטרות והוכחת זכאותו לשכר במהלך מבצע "צוק איתן", ולכן נדחו טענות העובד בנקודות אלה. בית הדין קבע כי זכויות העובד היו צריכות להיבחן על פי חוקת העבודה ולא על פי התר"מ, וכי יש להחיל את חוקת העבודה על העסקת העובד החל מספטמבר 2012. בית הדין קיבל את קביעת בית הדין האזורי כי העובד אינו זכאי לפיצוי נוסף בגין עבודתו במהלך פגרת הקיץ, ודחה את ערעורו של העובד בנקודה זו. בית הדין דחה גם את ערעורו של העובד בעניין חופשה פנימית, שכן לעובד ותק של יותר מחמש שנים. תביעת העובדת להחלפת גננת נדחתה, והמשיבה חויבה לשלם 11,678 ₪, כפי שחושב על ידי המומחה. עם זאת, תביעת העובד ליום לימודים ארוך נדחתה, שכן בית הדין מצא כי התכנית לא הופעלה בגן בו עבדה העובדת. כמו כן נפסק לעובד הפרש דמי הבראה בסך 3,725 ₪, בנוסף לסכום שחושב על ידי המומחה מטעם המשיב. באשר לערעור המשיבים, קיבל בית המשפט את טענתם כי יש לקזז חלק מזכויות העובד מעודף התמורה החוזית הנוכחית. זה כלל את שכרו של העובד עבור החלפת גננת, שכר עבור תקופות הפסקה, החזר הוצאות טלפוניות והשלמת דמי הבראה על פי חוקת העבודה. העובד היה זכאי לתשלומים הבאים מבלי לנכות את ערכם מהתמורה השוטפת העודפת: גמול שעות נוספות בסך 11,000 ₪, פדיון חופשה שנתית בסך 13,697 ₪, השלמת הפקדות לקרן פנסיה על פי חוקת העבודה בסך 11,288 ₪ וקרן השתלמות בסך 3,269 ₪. חלק מערעורי הצדדים התקבלו בחלקם, ולא נקבע צו להוצאות בערעור. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.