תמ"ש 26190/08

תקציר

פסק הדין דן בסמכות התיק והאם הוא מתערב בעניינים הנדונים בבית הדין הרבני, ומגיע למסקנה כי מדובר בתביעה לגיטימית לפיצויים בגין נזיקין ולא עניין לבית הדין הרבני. כמו כן, הוא דן במהות התביעה ובנזיקין השונים הנטענים על ידי התובע, ומוצא את הנתבע אשם בהפרת חובה חקוקה לפי סעיפים 427, 428 ו-431 לחוק העונשין, וכן בעוולת הרשלנות. השופט לא מצא כל הצדקה לטענות בדבר הפרת חובה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, הפרת אמנות בינלאומיות או כליאת שווא. השאלה המרכזית היא האם התנהגותו של הנתבע היוותה סירוב בלתי סביר לתת גט, ולפיכך פגיעה בזכויותיו של התובע. השופט מסכם כי עד יולי 2006 ניסו שני הצדדים להתפייס או להגיע להבנה הדדית, ולכן התנהגותו של הנאשם לא הייתה בלתי סבירה בתקופה זו. עם זאת, החל מחודש יולי 2006 מצא בית המשפט כי סירובו של הנתבע לתת גט היה נגוע בחוסר תום לב והיווה פגיעה בכבודה ובאוטונומיה של התובעת. תקופת סירוב זו, שנמשכה כשלוש שנים עד למתן הגט באוקטובר 2009, נחשבה כהפרת חובה חקוקה ורשלנות, והנתבע חויב לשלם לתובע פיצויים בסך 202,500 ₪.