עמ"נ 66717-06-20

תקציר

הערעור נדחה משום שהמערערים לא פעלו לפי הנוהל הנכון בניסיונם לערער על שיעור ההקלה שאושרה להם לעניין היטל השבחה – אירוע מס המקים חבות להשבחת מקרקעין. לדברי בית המשפט, היה על המערערים לערער לוועדת הערר לרישוי, שכן ההיטל נובע במישרין מההקלות שניתנו להם. תחת זאת, טעו המערערים בערעורם על היטל ההשבחה עצמו. זאת ועוד, קבע השופט כי תוספת הבנייה הקבועה בתמ"א 38 למבנים קטנים, ממנה ביקשו המערערים ליהנות, כוללת שטח של ממ"ד. השופט הגיע למסקנה זו תוך פירוש לשון תמ"א 38, התחשבות בתכליתה ובחינת השלכות מעשיות. ההחלטה הושפעה גם מכך שהמערערים לא הציגו טיעונים או ראיות משכנעים, כגון היתר הבנייה שלטענתם ניתן. הואיל והערעור עסק בשאלה משפטית מובהקת, לא נדרשו המערערים לפצל את ההליכים ויכלו לערער על שיעור ההיטל במהלך הערעור. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב.