ע"פ 104/84

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה בו הורשע המערער בהפעלת עסק ללא רישיון ולאחר מכן עמד בפני ערעור חסר טעם וחסר בסיס, אשר בזבז את זמנו של בית המשפט. הערעור הראשוני לבית המשפט המחוזי הסתיים בהטלת הוצאות משפט, החלטה עליה ערער המערער. בית המשפט העליון קבע כי לבית המשפט המחוזי נתונה סמכות להטיל הוצאות כאלה, שכן אין הבחנה הגיונית בין בית משפט של ערכאה ראשונה לבין ערכאת ערעור מבחינת הטלת הוצאות. זאת, משום שהקריטריון להטלת הוצאות מבוסס על ניהול המשפט ואופי התביעות, ולא על הערכאה עצמה. כמו כן, על פי סעיף 79 לחוק העונשין, הוצאות נחשבות שוות ערך לקנס לצורך ערעור, ומאחר שניתן לערער על קנסות, כך גם לגבי הוצאות. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי להטיל הוצאות על המערער. השופטים שמגר, נתניהו ו-וייס הסכימו עם פסק הדין.