ע"א 821/77

תקציר

המחלוקת היא על חוזה להקמת מבנה, שנחתם באפריל 1974 בין המשיב, שהיה בעל שתי חלקות קרקע, לבין המערערים, שהסכימו לבנות מבנה בן שלוש קומות על אחת החלקות. המשיב היה אמור לשלם למערערים בתשלומים עם התקדמות הבנייה, וכן להעביר להם את הבעלות בחלקה השנייה. המשיבה לא הצליחה לקבל היתר בניה במועד, וגם לא סיפקה את מלוא כמות הברזל המוסכמת בחוזה. הבנייה התעכבה ובסופו של דבר נעצרה. המערערים דרשו לספק את יתרת הברזל, אך המשיב לא יכול היה לספקו. לאחר מכן סירבו המערערים להמשיך בבנייה, והמשיבה תבעה לחייבם להשלים את הבנייה. המערערים תבעו פיצויים שכנגד. השופט קמא מצא כי המשיב הפר את החוזה אך לא מדובר בהפרה יסודית, והורה למערערים להשלים את הבנייה בתנאים מסוימים. פסק הדין של השופט כלל גם תנאים לגבי תשלומים, חידוש היתר הבנייה ואספקת יתרת הברזל. עוד הורה השופט כי העניינים הטכניים יוכרעו על ידי מהנדס הבניין. המערערים ערערו וטענו כי הפרת החוזה על ידי המשיב אינה מאפשרת לו לקבל צו המחייב את המערערים לקיים את הצד שלהם בעסקה. עוד טענו כי החוזה נועד לשירותים אישיים ולא ניתן לאכוף אותו, וכי השופטת לא שקלה את כל העובדות הרלוונטיות. המערערת סברה כי הנסיבות השתנו יתר על המידה מכדי לאכוף את החוזה, וכי אין זה צודק. כן חלקו על חלק מהטענות הכספיות שהעלה המשיב. הערעור התקבל, ופסק הדין בוטל. העניין הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה בתביעתו החלופית של המשיב ובתביעה שכנגד של המערער, ולהסדיר את החשבונות בין הצדדים. השופטת קיבלה את הטענה כי המשיב הפר את החוזה, וכי זכותם של המערערים לסרב להמשיך בבנייה עד לקבלת יתרת הברזל. עוד קיבלה השופטת כי המשיב ניסה לשכנע עד למסור עדות שקר. המצב בשטח השתנה, והקומה התחתונה מאוכלסת, מה שיקשה וייקר את השלמת הבנייה. בנוסף, היה צו הפסקת עבודה יוצא מן הכלל. השופט הגיע למסקנה כי לא יהיה זה צודק להורות למערערים לקיים את החוזה, וביטל את צו האכיפה הקודם. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה בתביעות הנזיקין והסדרת החשבונות הסופיים בין הצדדים, והמשיב חויב לשלם למערערים אגרות ערעור.