פש"ר 49030-06-19

תקציר

חייב ביקש הליך פשיטת רגל נגד עצמו, אשר התקבל בתחילה. עם זאת, פסק הדין קובע כי הבקשה לפשיטת רגל נעשתה בחוסר תום לב. החייב לא הסביר את הנסיבות שהובילו להסתבכותו הכלכלית באופן משביע רצון. עדותם לא הייתה משכנעת, והם גם לא עמדו בדרישות הליך פשיטת הרגל, ובחרו שלא להציג נתונים מלאים ומהימנים על התנהלותם הכלכלית. במקום זאת, הדוחות שהוגשו היו מעורפלים, משוכפלים ולא אמינים, והעלו יותר שאלות מתשובות. המנהל המיוחד המליץ לבטל את ההליך מספר פעמים בשל מחדלי החייב וחוסר שקיפות, ובית המשפט הסכים לכך. בית המשפט הדגיש כי התנהלות החייב לאורך כל ההליך הייתה בלתי תקינה וכי הנושים לא ירוויחו מהמשך ההליך. בשילוב טעמים אלה, יחד עם חוסר תום הלב של החייב והחובות הגבוהים על פי דיני הקדימות, החליט בית המשפט לדחות את בקשת החייב לפשיטת רגל ולבטל את צו הכינוס הקודם. עוד נקבע בפסק הדין כי איסור היציאה מהארץ על החייב יוסר בתוך 90 יום ופירט את תשלומי השכר לכונס הנכסים הרשמי. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים וכלל זכות ערעור לבית המשפט העליון.