ה"פ 38172-02-10

תקציר

המבקש, יורש של חלקת קרקע בכפר נחף, תבע פיצויים מרשות הפיתוח, המשיב, בגין הפקעת זכויותיהם במקרקעין לפי סעיפים 12 ו-13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור). המבקש דחה את הצעת הפיצוי שהציע המשיב וטען כי יש לחשב את הסכום על בסיס השווי הריאלי המשתנה של הקרקע, בעוד שהמשיב סבר כי יש לחשב אותו על בסיס דמי השכירות שאבדו בפועל. בבקשת המבקש צוין כי הקרקע נמצאת באזור עשיר במרבצי שיש איכותיים. פסק דינו של השופט צבי זילברטל בעניין הייטנר תמך בעמדת המבקשת כי הפיצוי צריך לשקף דמי שכירות "רעיוניים" המבוססים על שוויה המשתנה של הקרקע, ולא דמי שכירות אבודים בפועל, ושימש תקדים במקרה זה. השופט במקרה זה הסכים עם פרשנותו של המבקש לסעיף 13 לפקודת המקרקעין, וציין כי הפיצוי נועד לשמש מנגנון פיצוי בגין איחור בתשלום פיצויי הפקעה, ולפיכך יש לבסס אותו על עליית ערכה של הקרקע לאורך זמן. פרשנות זו, קבע השופט, שומרת טוב יותר על זכויות הקניין ומתמרצת פיצוי מהיר והוגן על ידי המפקיעים. המשיב חויב לפצות את המבקש בהתאם, תוך הזמנה לשני הצדדים ליישב את התיק מחוץ לכותלי בית המשפט. התיק ייבחן למעקב ב-1 במארס 2012, כדי לקבוע אם הושג הסדר; אחרת, בית המשפט יתערב.