ב"ל 61603-09-19

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם יש לסווג את התובעת, שעבדה בחברה בבעלות חמותה, כעובדת הזכאית לדמי לידה. השיקול המרכזי הוא טיב היחסים בין התובע לבין חברת מעוז השכרת רכב בשומרון בע"מ, והאם הם מהווים יחסי עבודה כהגדרתם בחוק הביטוח הלאומי. פסק הדין מקבל את טענת התובעת, ומכיר בה כעובדת החברה. קביעה זו מבוססת על מספר גורמים. ראשית, התובע ביצע עבודה בפועל עבור החברה, תוך שהוא נושא באחריות לפעילותה האדמיניסטרטיבית, כפי שעולה מתכתובות דוא"ל ומעדויות עדים. שנית, התובעת קיבלה משכורת, אשר הועברה לחשבונה מדי חודש, עם תוספת המוצדקת על ידי התאמתה למבנה השכר של חברה אחרת בבעלות אותו קרוב משפחה. היעדר חוזה עבודה חתום או הודעה בכתב על תנאי העבודה מוסבר על ידי הקשר המשפחתי וגודלו הקטן של העסק. החברה, שהוקמה בשנת 2017, העסיקה את התובעת בתפקיד אדמיניסטרטיבי לגיטימי, והקשר המשפחתי שיחק תפקיד בהעסקתה, במיוחד בהתחשב באחריותה לגביית התשלומים. העדויות שהוצגו, לרבות עדותו של בעל החברה, מר מעוז, מציירות תמונה של עסק קטן העובר שלבים שונים, מראשיתו ועד למכירתו בסופו של דבר. בית הדין מוצא את עדותו של מר מעוז אמינה ומגיע למסקנה כי העסקתו של התובע הייתה הכרחית, תוך שהוא דוחה את טענת הנתבעת אחרת. בנוסף, פערי השכר בין התובע לעובד אחר מוסברים בניסיונו המקצועי הרלוונטי של אותו עובד ובהיעדרו של התובע. ככלל, הראיות תומכות במסקנה כי התובעת אכן הייתה עובדת, ויש לכלול את שכרה מהחברה בחישוב דמי הלידה שלה בגין הלידה בינואר 2019.