ת"א 12327-03-14

תקציר

השופט, לאחר שעיין במסמכים שהוגשו ושמע את עדות התובע, שוכנע כי יש לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות. לתובע היה מידע רב על מחלתו ועל האפשרות להגיש תביעה הרבה יותר מוקדם ממה שעשה בפועל. השופטת מדגישה כי המועדים המרכזיים לתקופת ההתיישנות אינם כאשר התובע קיבל את חוות דעתו של פרופ' קרמר או כאשר המוסד לביטוח לאומי הכיר בנכותו, אלא כאשר נודע לתובע לראשונה על מצבו ועל הקשר האפשרי שלו לעבודתו. על פי הראיות, ידע זה מתוארך לפחות לשנת 1999, אם לא קודם לכן. עוד מציינת השופטת כי המשך המשפט יבזבז משאבים שיפוטיים ועלול להחמיר עוד יותר את מצבו הבריאותי של התובע. יתר על כן, בחירתו של התובע לדחות את התביעה למרות שהיה בידיו המידע הדרוש, וחלוף הזמן שחלף כתוצאה מכך, פגעו ביכולתם של הנתבעים לטעון הגנה. השופט מגיע למסקנה כי לא יהיה זה סביר לאפשר לתובע להחליט מתי להגיש תביעה, מה גם שעמדת הנתבעים נפגעה לאורך זמן. לפיכך, התביעה נדחית מחמת התיישנות. פסק דין זה ניתן ללא הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב בשלב המקדמי של המשפט ובמצבו הרפואי של התובע.