בש"א 15215/06

תקציר

החלטת בית המשפט קשורה למקרה בו הופקעו מקרקעי המשיב על ידי המדינה עוד בשנת 1976. המשיב הגיש תביעה לפיצויים בעין, אותה ביקשה המדינה לדחות על הסף, בטענה כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בתביעה כזו וכי דרך הפעולה הראויה תהיה לעתור לבג"ץ לביטול ההפקעה. עוד טענה המדינה כי החוק הישראלי מכיר רק בפיצוי כספי בגין הפקעה ואינו מאפשר פיצוי בדמות הקרקע המופקעת, מה גם שמשמעותה ביטול ההפקעה, הנתונה באופן בלעדי לסמכותו של בג"ץ. עם זאת, שופט בית המשפט המחוזי קבע כי התביעה לפיצויים בעין אינה זהה לתביעה לביטול הפקעה ויש לדון בה בפני בית המשפט המחוזי, שהוא בעל סמכות שיורית ומוסמך לדון בתביעות לפיצויים לפי פקודת הקרקעות. עוד ציין השופט כי גוברת המגמה להכיר בסמכותם המקבילה של בתי המשפט האזרחיים בענייני השלטון, לרבות בנושאי הפקעות, וכי בג"ץ עצמו הכיר במגמה זו. כמו כן, הדגישה השופטת את חוסר היעילות והעיכובים שינבעו מפיצול התיק בין שתי ערכאות והמליצה למדינה לנסות להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט עם המשיב. ההחלטה הסתיימה בדחיית בקשת המדינה לדחות את התביעה על הסף ולקבוע תזכורת לפשרה אפשרית ביום 24.1.2007.