עת"מ 1084/03

תקציר

העותרים, הוועדה להסדר מוצא עילית והאגודה לאיכות חיים במוצא עילית, ביקשו לבטל את ההחלטה לאשר את תכנית 876 למתחם ארזא במוצא עילית. התוכנית נועדה לשנות את ייעוד המתחם מאזור מלונאי לאזור מגורים. העותרים טענו כי התכנית כוללת פגמים וסטיות משמעותיות ממגבלות הבנייה באזור. עם זאת, בית המשפט מצא כי מרבית טענות העותרים התבססו על שיקולים תכנוניים שכבר נדונו בהרחבה על ידי הרשויות הרלוונטיות. בית המשפט קבע כי אין להתערב בשיקול דעתן של הרשויות המקצועיות, שכן החלטתן סבירה, חוקית ושקולה מקצועית. ראשית, בית המשפט דחה את טענת העותרים כי מתחם ארזה סווג בטעות כשטח עירוני, שכן הוא יועד באופן ברור להתיישבות עירונית בתכניות הרלוונטיות. סיווג זה היה חיוני, שכן משמעותו הייתה שהמתחם חורג מתחום מגבלות הבנייה החלות על קרקע חקלאית. שנית, בית המשפט הסכים עם המשיבים כי השיוך המוניציפאלי העתידי של המתחם אינו משפיע על ייעודו התכנוני, וסיווגה של הקרקע כעירונית התבסס על התוכניות הקיימות ולא על שינויים עתידיים ספקולטיביים. עוד טענו העותרים כי התכנית הייתה צריכה להיות מאושרת על ידי הוועדה לשמירה על שטחים חקלאיים ושטחים פתוחים בשלב מוקדם יותר של הליך התכנון. אמנם נפלה טעות פרוצדורלית בעניין זה, אך היא תוקנה מאוחר יותר, והערות הוועדה נשקלו בסופו של דבר ושולבו באופן חלקי בתכנית. לפיכך, העיכוב בהבאת התוכנית להולקשפ לא גרם לפגיעה מהותית. בנוסף, בית המשפט מצא כי רשויות התכנון שקלו במידה מספקת סוגיות תחבורה וגישה לכבישים, לרבות כביש שבע האחיות. ועדת הערר התנתה את אישור התכנית בהכנת תכנית תחבורתית שאושרה על ידי הרשויות הרלוונטיות, והבטיחה כי יבוצעו בה השיפורים הנדרשים טרם ביצוע התכנית. גם שימור העצים וערכי הנוף נבדקו ביסודיות על ידי מוסדות התכנון, שעשו מאמצים למזער את הפגיעה בעצים קיימים. בית המשפט קבע כי ההליך המנהלי לא גרם נזק בעניין זה וכי הדרישה לאישור פקיד היערות, כפי שנקבעה בפקודת היערות, תידרש בשלב המתאים. לבסוף, נושא הביוב טופל באופן סביר על ידי תקנות התכנית, שחייבו אישור תוכניות מפורטות לפתרונות ביוב בטרם ניתנו היתרי בנייה. בקשת העותרים להתחייבות כספית למערכת ביוב כללית הייתה בלתי סבירה ושיקול דעת. לסיכום, קבע בית המשפט כי רשויות התכנון פעלו במקצועיות, והתכנית הסופית איזנה כראוי בין השיקולים השונים. לפיכך, היא דחתה את העתירה והורתה לעותרים לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ושכר טרחה בסך 25,000 ₪.