ע"פ 4/51

תקציר

התיק L. Piperling v. General Counsel סובב סביב האשמה בעדות שקר בעקבות עדויות סותרות במשפט קודם. פייפרלינג הואשמה כי מכרה אופנוע לעמנואל מדר ומסרה עדות שקר על המכירה במשפטו של מדר בגין החזקת סחורה גנובה. פייפרלינג הכחיש את המכירה וטען כי האופנוע הובא אליו להסדר מכס. הערכאה הנמוכה יותר הרשיעה את פייפרלינג בעדות שקר, אך ערכאת הערעור הפכה את פסק הדין. החלטת הרוב, שניתנה על ידי השופט לוין, קבעה כי התביעה סיפקה ראיות תומכות מספיקות, לרבות ראיות תיעודיות והחזרת התשלום העודף על ידי פייפרלינג למדאר, כדי לאשש את עדותו של מדר. עם זאת, השופט זוסמן, אליו הצטרף השופט זילברג, חלק על כך, וטען כי הראיה התומכת הנדרשת לעדות שקר חייבת לבוא ממקור בלתי תלוי, מה שלא היה המקרה כאן. שטר המכירה, שעמד במרכז האשמת עדות השקר, התבסס על עדותו של פייפרלינג עצמו, מה שהופך אותו לבלתי אמין כראיה תומכת. יתר על כן, לא ניתן היה להפריד בין הצהרתו של פייפרלינג המכחישה את המכירה לבין טענתו לגבי שטר המכר, וזו האחרונה לא הייתה קבילה כראיה. לפיכך, הרוב נעתר לערעורו של פייפרלינג, ודחה את ההרשעה בשל היעדר ראיות מספיקות להוכחת עדות שקר מעבר לספק סביר.