בג"צ 10954/03
פסק-דין עליון
תקציר
המקרה נסוב סביב פרשנותו של חוק הפיצויים לנפגעי פעולות איבה וחלוקת הסמכויות בין שתי רשויות המופקדות על יישומו: המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) והרשות המאשרת. העותר, שנכח בזירת פיגוע התאבדות בירושלים וסבל מפגיעות נפשיות, טען כי על המל"ל לקבוע אם נגרם לאדם נזק כתוצאה מפעולות איבה, לרבות קיומו של קשר סיבתי. הרשות המאשרת והמשיבים חלקו על כך, וטענו כי סמכות זו נתונה לרשות המאששת בלבד. בית המשפט העליון, בהרכב השופטים מ' חשין, א' גרוניס וש' ג'ובראן, פסק פה אחד לטובת המשיבים. לדברי בית המשפט, לשון החוק מעניקה לרשות המאשרת את הסמכות להחליט אם פגיעה שנגרמה ליחיד היא תוצאה של פעולות איבה, לרבות בירור קיומה של הפגיעה והקשר הסיבתי. בפסק הדין הובהר כי הסמכות לאשר "פגיעה בעוינות" נתונה באופן בלעדי לרשות המאשרת, ואילו המל"ל קובע את מעמדו האישי של הנפגע, כגון אזרחותו או תושבותו. בית המשפט הדגיש את יחסי הגומלין ההגיוניים בין שלושת היסודות הללו לבין עקרון הסדר הטוב, המחייב שרשות אחת תחליט עליהם. בנוסף, פסק הדין הבחין בין ההיבטים הצבאיים והאזרחיים של המונח "נפגע", כאשר הראשון נופל בתחום מומחיותה של הרשות המאשרת והאחרון נקבע על ידי המל"ל. לפיכך נדחתה העתירה, המאשרת את סמכות קבלת ההחלטות של הרשות המאשרת במקרה זה.
בג"צ 10954/03 מלי קצב נ' ועדת העררים על-פי סעיף 11 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, עליון (2.9.2004)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.