עמ"נ 53736-01-18

תקציר

הערעור מתייחס לתחולת פטור מארנונה לפי סעיף 5(ח) לפקודת הארנונה ומסי הממשלה (פטור), 1938, הפוטר נכסים המשמשים אך ורק למטרות ספורט או תרבות ללא כוונת רווח. המערערת, רשות מקומית, טענה כי המשיבה, המפעילה אולמות מחול, לא עמדה בתנאי הפטור, שכן האולמות שימשו גם למופעי תרבות שאינם מחול, ולפיכך אינה זכאית לפטור. המשיב טען כי עיקר פעילותו היא לספורט ותרבות הגוף וכי כל פעילות אחרת היא אגבית. בית המשפט הסכים עם המערערת כי פעילותה של המשיבה לא עמדה בדרישות הפטור. בית המשפט פירש את לשון הפקודה, הקובעת כי יש להשתמש בנכס "באופן בלעדי" למטרות ספורט או תרבות, כך שמטרת הנכס צריכה להיות אך ורק למטרות אלה. בית המשפט מצא כי פעילותו של המשיב חרגה מתרבות הגוף, וכי כוונת המחוקק הייתה ברורה - הפטור חל רק כאשר ייעודו היחיד של הנכס הוא ספורט או שימוש תרבותי. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המשיב כי יש לסווג מבנה המשמש לניהול מופעי מחול כאולם מחול, שכן סביר היה שהמשיבה תנהל את פעילותו ממשרד. לבסוף, אישר בית המשפט את החלטת ועדת הערר לאחד את חשבונות החיוב של המשיב, שכן היא סיווגה את פעולות המשיב תחת "אולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מחול וקונצרטים". ככלל, הערעור התקבל בחלקו, שכן בית המשפט קבע כי המשיב אינו זכאי לפטור ממס, אך הסכים עם סיווג הנכסים על ידי הוועדה.