ע"פ 1280/06

תקציר

המקרה עסק בנכד שערער על הרשעה בגין הזנחת סבתו, הגב' בלה הלמן, בניגוד לחוק העונשין. הנכד, שהורשע בהזנחה ועושק, נידון ל-10 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי וקנס. הגב' הלמן, שהתגוררה עם נכדה במושב אמירים, התמודדה עם הזנחה קשה, שגרמה לתת-תזונה ולתשישות נפשית. הנכד שכנע אותה להעביר לו סכומים משמעותיים מכספה ולהפוך אותו למוטב היחיד בצוואתה. למרות חומרת מצבה, הוא לא העניק לה טיפול הולם ולא דאג שהיא תקבל את הטיפול הרפואי הנדרש. הערעור נשען על מספר טענות, בהן הזכות להציג ראיות רפואיות נוספות וטענות כי טענותיה של סבתו אינן אמינות בשל מצבה הבריאותי והשפעתם של בני המשפחה. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא טעם להיעתר לערעור, ותמך בקביעותיו של בית משפט קמא לפיהן הייתה הסכמה מפורשת או משתמעת שהנכד יטפל בסבתו, דבר שאותו הזניח, מה שהוביל למצבה הקשה. בית המשפט הדגיש את האחריות המשפטית המוטלת על אדם בעת טיפול בחסר ישע ודחה את ניסיונות ההגנה להמעיט בחומרת ההזנחה והשימוש לרעה בכספי הסבתא, והגיע למסקנה כי יש מקום לתגובה משפטית מחמירה יותר נוכח הניצול הכרוך בכך.