ע"ו 50154-02-13

תקציר

המערער במקרה זה, גבר רווק המתגורר בצפון הארץ וסובל ממחלת נפש, עבר אשפוזים רבים. האשפוז הנוכחי, שהחל ביום 4.1.2011, התאפיין בבלבול באשר למעמדו המשפטי של המערער. הוועדה הפסיכיאטרית דנה בתיק הן במסלול האזרחי והן במסלול הפלילי, מה שהוביל לעמימות לגבי אופי אשפוזו. בעוד בא כוח המערער טען לשחרורו, ביקש בא כוח המשיב את המשך אשפוזו האזרחי הכפוי. הטיפול של הוועדה בתיק היה כרוך ביחסי גומלין מבלבלים בין שני המסלולים הללו. השופט קובע כי יש לסווג את צו האשפוז שהוצא ביום 7.10.2012 כצו פלילי. משמעות סיווג זה היא שהמערער מצוי באשפוז פלילי מאז ינואר 2011. כמו כן, השופט מדגיש כי על הפסיכיאטר המחוזי לעמוד בדרישות החוק ותקדימי העבר בעת מתן צווים כאלה, להבטיח את נוכחות סניגורו של המטופל ולאפשר את זכותו של המטופל לשימוע. בהתחשב במצב האשפוז הפלילי הנוכחי של המערער, השופט מורה על הפסקת אשפוזו והטיפול הרפואי הכפוי בתוך שבעה ימים מיום מתן פסק הדין. החלטה זו מונעת גם מעקרון המידתיות, לפיו אשפוז פלילי אינו יכול לחרוג ממסגרת הזמן של עונש מאסר פוטנציאלי. עם זאת, אין בפסק הדין כדי למנוע מהפסיכיאטר המחוזי לנקוט בהליכים משפטיים נוספים בנוגע לטיפול במערער במסלול האזרחי עם שחרורו מבית החולים.