ע"א 2274/06

תקציר

שני ערעורים אלה, שאוחדו לדיון, עוסקים במחלוקת על פיצויי הפקעת קרקעות. הערעורים נובעים מפסק דין של בית המשפט המחוזי שפסק באופן חלקי לטובת המשיבים, והורה למערערים לפצות אותם בגין מקרקעין שהופקעו בעבר. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם יש לפצות את המשיבים בגין חלק הקרקע שהופקע לפני קום המדינה ולאחר מכן הועבר לבעלים חדשים. המערערים טוענים כי אין לפצות את המשיבים, שרכשו את הקרקע עשרות שנים לאחר ההפקעה הראשונה, בגין הפקעה מוקדמת זו. לטענתם, הדבר יהווה התעשרות בלתי חוקית, שכן המשיבים מעולם לא היו הבעלים של חלק זה של הקרקע, והוא סותר את תכליתם של דיני ההפקעה. מנגד, מסתמכים המשיבים על החוק לתיקון דיני הרכישה, וטוענים כי הם זכאים לפיצוי בגין השטח כולו, לרבות החלק שהופקע קודם לכן. הם גם משתמשים בדוקטרינה של "שמירת הזיקה" בין הבעלים המקורי לבין הקרקע המופקעת. השופט י' דנציגר, בפסק דין מוסכם על השופטים א' רובינשטיין וש' ג'ובראן, קבע כי המשיבים אינם זכאים לפיצוי בגין המקרקעין שהופקעו בערכאה הראשונה. השופט קבע כי החקיקה הרלוונטית אינה חלה על המקרה הנוכחי משום שההפקעות המדוברות לא בוצעו באותה חלקת קרקע. זאת ועוד, השופטת ציינה כי טענות המשיבים בדבר זיקתם למקרקעין ואינטרס ההסתמכות אינן גוברות על האינטרסים הכלכליים והכלכליים של המערערים. לפיכך, הערעור בערעור אזרחי מס' 2274/06 מתקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי מתהפכת. הערעור בערעור אזרחי מס' 2564/06 מיותר ועל כן הוא נדחה. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.