ת"א 33077-07-17

תקציר

התובע, נהג משאית, תבע את מעסיקו ואת המבטחת שלו (נתבעים 1 ו-2) ואת חברת הביטוח של המעסיק (נתבעת 3) בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת עבודה. התאונה אירעה כאשר התובע החליק על נוזל בעת פריקת עגלות גדולות ממשאיתו ונפל מגובה כשהוא סובל מחבלות. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 19%. התובע תבע תחילה את נתבעים 1 ו-2 לפי פקודת הנזיקין, אך התביעה תוקנה כך שתכלול גם את נתבעת 3 על בסיס חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעים חלקו על סיווג התאונה ועל גובה הפיצוי. בית המשפט קבע כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, דחה את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 והטיל על הנתבעת 3 אחריות לנזקי התובע. בית המשפט פסק לתובע פיצויים שונים, לרבות הפסדי שכר בעבר ובעתיד, מופחתי זכויות סוציאליות ותשלומים מהמוסד לביטוח לאומי, סיוע מצדדים שלישיים, הוצאות רפואיות ונזקים לא ממוניים. סך הפיצויים נקבע על סך של 406,000 ₪, בניכוי ניכויים ותשלומים קודמים מהמכון, שישולמו על ידי הנתבעת 3. בנוסף, חויב הנתבע 3 לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של התובע, וכן בחלק מהוצאות המשפט של הנתבעים 1 ו-2. פסק הדין אמור היה להתבצע בתוך 30 יום מיום הצגתו; אחרת, היו מצטברים פערי הצמדה וריבית.