בש"פ 2235/24

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם אדם שהחומר הדיגיטלי שלו נתפס על ידי המשטרה והוביל להוצאת תעודת חיסיון, זכאי לקבל העתק מהחומר הדיגיטלי במסגרת נוהל השבת החזקה הקבוע בפקודת סדר הדין הפלילי. בית המשפט מגיע למסקנה כי העתק של חומר דיגיטלי, על אף שהוא נחשב ל"חפץ" לפי הפקודה, אינו "חפץ שנתפס" שניתן לתבוע באמצעות הליך השבת התפיסה. ההליך המתאים לבקשת העתק כזה, אם בכלל, עשוי להיות עתירה לגילוי ראיות. בנוסף, בית המשפט דן ביחס שבין בקשה להשבת חזקה לבין עתירה לגילוי ראיה לאחר הוצאת תעודת חיסיון. בעוד שזו האחרונה היא בדרך כלל דרך הפעולה הראויה, בית המשפט מציין כי המקרה הנוכחי כרוך בשאלה רחבה יותר האם הכלי המשפטי של תעודת זכות חל על כל האנשים, כולל אלה המבקשים להחזיר תפיסה. אולם, בית המשפט אינו מכריע בשאלה זו, שכן היא אינה מהותית למקרה הנדון. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, כלומר החלטות הערכאות הנמוכות יותר הדוחות את בקשת המבקש להחזרת התפיסה מתקבלות.