סע"ש 56802-06-17

תקציר

השאלה בפסק דין זה היא האם יש לכלול את תוספת העוז לתמורה בקביעת שכר הפנסיה התקציבית של מורה בבית ספר עירוני. התובעת, מורה לתיאטרון המועסקת בעיריית בת ים מזה 38 שנים, טענה כי יש לחשב את הפנסיה שלה על פי שכרה האחרון, לרבות תוספת התמורה של עוז, ולא על פי חלוקה מלאכותית לפני ואחרי קבלת תוספת זו. בית הדין קבע כי חוקת העבודה וחוק הגמלאות חלים על התובעת, למרות חברותה בהסתדרות המורים. על פי חוק הגמלאות, השכר הקובע לפנסיה הוא השכר לפני הפרישה. בית הדין קבע כי יש לחשב את הפנסיה התקציבית של התובעת לפי שכרה האחרון, שכן לא הושגה הסכמה עם הסתדרות המורים בנוגע לעובדים בפנסיה תקציבית. עוד נקבע כי טענת הנתבעת כי תוספת שכרו של התובע בגין עוז לתמורה הייתה בלתי מידתית ואין להתחשב בה לצורך חישוב פנסיוני אינה תקפה. התובעת הייתה זכאית לפנסיה תקציבית בהתאם לשכרה האחרון, והעירייה הייתה צריכה לשלם זאת ללא קשר לעלות. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי התובעת היא היחידה שסירבה לחתום על מסמכי הפרישה, שכן ייתכן שמורים אחרים לא היו מודעים לזכויותיהם. כמו כן נשמרה זכותה של התובעת לסרב לחתום על המסמכים אם סברה כי זכויותיה מופרות. הנתבע חויב לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות, ותביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחתה. ככלל, בית המשפט פסק לטובת התובעת וקיבל את טענתה כי היא זכאית לפנסיה תקציבית על בסיס שכרה הסופי.