ע"פ 5348/15

תקציר

טענת המערער כי עדותו של א' אינה מהימנה בשל השפעה משפחתית והטיה פוטנציאלית של חוקר הילדים נבחנה ביסודיות ונדחתה על ידי בית המשפט. בית המשפט לא מצא כל ראיה לזיהום או לאי תקינות בעדותה של א', שנותרה עקבית ומפורטת לאורך כל חקירתה. בית המשפט הדגיש כי עדותו של א' הייתה אותנטית ולא תוצר של השפעה חיצונית. למרות סתירות ואי-בהירויות קלות, האופייניות לעדויות, בעיקר של ילדים קטנים, גרסתו של א' נחשבה אמינה. בית המשפט הדגיש כי פערים בעדויות, במיוחד במקרים רגישים כמו עבירות מין, אינם בהכרח פוגעים באמינות ויש לראותם בהקשר של מציאת ליבת האמת. בית המשפט דחה את הרעיון של "שינוי קיצוני" בגרסתה של א', והסביר כי הססנות ראשונית או חוסר פירוט נפוצים בקרב נפגעי עבירות מין. בנוסף, חוסר המניע של א' להאשים את סבה בהאשמות שווא חיזק עוד יותר את אמינותה. בהכרעת הדין צוין מהימנות הראיות שהוצגו, לרבות שינויים בהתנהגותו של א' לאחר האירוע, שתאמו את הדפוסים שנצפו אצל נפגעי עבירות מין. בית המשפט לא מצא פגמים מהותיים בהליך חקירת הילדים ואישר את ממצאי בית המשפט קמא. באשר לגזר הדין, מצא בית המשפט כי העונש הולם ועולה בקנה אחד עם אמות המידה המשפטיות לעבירות חמורות אלה, בהתחשב בהפרת האמונים של המערער כבן משפחה. לפיכך, הן ההרשעה והן גזר הדין אושרו, ודחה את הערעור מאחר שבית המשפט לא מצא הצדקה לשנות את פסק הדין המקורי.