עמ"ש 8965-10-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לסוגיה המורכבת והחמורה של סרבנות קשר בין קטינים לאחד ההורים, ומדגיש את הגורם האפשרי לה: ניכור הורי לעומת חוויות טראומטיות כמו התעללות. בית המשפט מבחין בין ניכור הורי אקטיבי ופסיבי, כאשר הורה מנוכר משפיע על הילד לדחות את ההורה השני ללא סיבה מוצדקת, מה שמוביל לפגיעה רגשית והתפתחותית קשה. אבחון מוקדם והתערבות נחשבים חיוניים למניעת נזק מתמשך. בית המשפט מדגיש כי על ההורים המשמורנים לאפשר יחסים בריאים עם ההורה השני, ודוחה את הטענות כי סירוב הילד הוא החלטתם בלבד. פסק הדין מותח ביקורת על בית משפט קמא על טעויות פרוצדורליות, כגון מינוי אפוטרופוס לדין בטרם עת מבלי לשמוע את הקטין או להתייעץ עם הצדדים, ומדגיש את הצורך בהליך תקין ובעיתוי במינוי מומחים ובטיפול בטענות. ערעורה של המערערת על מינוי מרכז מפגש נדחה, אך בית המשפט הכיר בצורך בשיתוף הפעולה של האם כדי לחדש את הקשר בין האב לילד. הדחיפות של פתרון מקרים כאלה מודגשת על ידי הנחיות פרוצדורליות המבטיחות שימועים מהירים כדי למנוע התפוררות של מערכות יחסים. הערעור התקבל בחלקו: מינוי אפוטרופוס בוטל עד לדיון נוסף, ופסק הדין צומצם להחלטת ביניים שתאפשר למערער להגיש כתב הגנה. יתר ההחלטות עומדות בעינן, ומדגישות מחויבות שיפוטית לטיפול יזום בניכור הורי ולהבטחת הגינות פרוצדורלית.