בש"פ 2457/11

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המערער הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים. האישומים היו בקשר למספר אירועים בהם נפגשו המערער, יחד עם שני נאשמים נוספים, עם המתלונן, איימו עליו וסחטו אותו. בעניינו של המערער פורטו בכתב האישום שני אירועים, האחד בהם הגיע לכאורה לביתו של המתלונן והפציר בו לשלם חוב תוך שהוא מודע לחששותיו של האחרון, ושיחת טלפון בה איים על המתלונן לשלם או לעמוד בפני מעצר. החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער התבססה על קיומה של תשתית ראייתית לעבירות המיוחסות לו, לצד היעדר חלופת מעצר הולמת. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי הראיות נגדו חלשות וכי היה על בית המשפט לקבל את החלופות שהציע למעצר, הכוללות מעצר בית והשגחה על ידי בן משפחה או שהותו בישיבה. המשיב, שייצג את המדינה, טען כי המערער היה שותף פעיל לאיומים שהושמעו כלפי המתלוננת וכי החלופות שהוצעו על ידי המערער אינן ראויות. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הראיות והטענות, קיבל חלקית את הערעור. בית המשפט מצא כי אף שהיו ראיות סבירות להרשעת המערער, שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה על הסף אחת מהחלופות המוצעות. בית המשפט העליון הורה לבחון מחדש את עניינו של המערער על ידי שירות המבחן כדי לשקול את החלופה של שחרורו למעצר בית בפיקוח בן משפחה, והעניין הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף. ההחלטה לעצור את המערער עד אז תישאר על כנה.