רע"א 4018/10

תקציר

פסק הדין מתייחס לנכס משותף שבעליו הסכימו לפרק את השותפות ביניהם על ידי מכירת הנכס, בשל אופיו שאינו ניתן לחלוקה פיזית. בית המשפט מינה כונס נכסים לניהול המכירה. המבקשים, שבבעלותם 18.4% מהנכס, התנגדו למחיר המכירה ולהליך בטענה ליחס בלתי הוגן ולפגיעה בזכויותיהם כבני מיעוטים, וביקשו לערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים לאשר את המכירה. המשיבים, שבבעלותם 81.6% מהנכס, טענו כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב וניסו לסכל את המכירה. כונס הנכסים טען כי פעל ללא משוא פנים ובהתאם להנחיות בית המשפט ולהסכמת הצדדים. בית המשפט דחה את טענות המבקשים, קבע כי מעשיו של הכונס סבירים וראויים, ודחה את בקשתם למתן רשות ערעור. תהליך התמחור היה הוגן ויעיל, והנכס נמכר לפי שווי השוק האמיתי שלו. כונס הנכסים לא היה מחויב לקבוע מחיר מינימום או לפנות לבית המשפט בכל החלטה, והסכמת המבקשים הייתה משתמעת לגבי פרטי המכירה. גם טענת המבקשים, כי התמחור היה למראית עין בלבד, נעדרה ראיות. בית המשפט הדגיש את שיקול דעתו הרחב של הכונס ואת הצורך לכבדו, וציין את חוסר תום הלב של המבקשים ואת הסכמתם המשתמעת להליך. זאת ועוד, טענות המבקשים בדבר זכויות הדייר המוגן הוסכם בעבר כי יידונו בהליך נפרד. המבקשים חויבו לכסות את הוצאות המשיבים והכונסים, ובקשתם לעיכוב ביצוע נדחתה.