עח"ק 11841-03-17

תקציר

בית הדין למים בחן את הערעור והחליט לדחות אותו, תוך שהוא פוסק לטובת המשיבים. בית הדין לא מצא פגמים בהחלטת המשיבים המצדיקים התערבות. הפעילות סביב האגם המדובר לא הוגדרה כפעילות חקלאית, ולא נחשבה להפרת הבטחה מנהלית. בית הדין קיבל את טענת המשיבים כי האגם, בהיותו גוף מים מלאכותי, הוא חלק מפארק ציבורי, ורישיון הקמתו תמיד סיווג אותו ככזה. לפיכך, ההבטחה להקצאת מים למטרות חקלאיות מעולם לא הופרה. כמו כן, בית הדין פירש את החוקים והתקנות הרלוונטיים והגיע למסקנה כי פעילות האגם אינה נופלת תחת ההגדרה של פעילות חקלאית או שימור ושיקום ערכי טבע ונוף. מכאן, שהמשיבים לא חויבו לספק מים בתעריף חקלאי מופחת. בית הדין גם לא מצא ראיות לאפליה או להתנהגות בלתי סבירה מצד המשיבים. הם הדגישו כי ההחלטה התקבלה כדין, אך הציעו כי סיווג נפרד לגופים אלה עשוי להישקל על ידי הרשויות הרלוונטיות. בית הדין הכיר בתרומתו של האגם לתיירות, לתרבות ולטבע, ובחשיבות מיקומו של הפרויקט בגבול הצפון. עם זאת, היא הדגישה כי קביעת המדיניות חורגת מסמכותה, ומשאירה את העניין לרשות המבצעת והמחוקקת. הערעור נדחה ללא צו להוצאות, והמזכירות הונחתה לשלוח העתקים מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.