ע"א 280/60

תקציר

במקרה שלפנינו, המערערת נכנסה לבית חולים עירוני בחיפה לצורך ניתוח גינקולוגי קל, אך נותרה עם בעיות בריאותיות משמעותיות, לרבות הסרת הכליה הימנית, דבר שפגע ביכולתה להתפרנס. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי לא הייתה רשלנות מצד הרופאים, וטען כי טעויות כלשהן בשיקול הדעת נעשו בתום לב. המערער ערער על החלטה זו, אך בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר. השאלה המרכזית הייתה האם התנהלות הרופאים עולה כדי רשלנות כהגדרתה בפקודת הנזיקין האזרחית, 1944. בית המשפט העליון הדגיש כי תפקידם אינו להעריך מחדש עובדות כמו הערכאה הראשונית, אלא להעריך האם פסק הדין הוגן במסגרת אמות מידה משפטיות. נקבע כי טעויות של הרופאים יכולות להתרחש כאשר כל רופא ממוצע מבצע את תפקידו באופן סביר. בית המשפט ציין כי פרקטיקה רפואית כרוכה מטבעה בסיכונים ובטעויות, ולא כל הטעויות שוות ערך לרשלנות. לפיכך, הם לא מצאו עילה לטענת רשלנות, וייחסו את התוצאות המצערות לשונות מקצועית מקובלת ולא לאחריות משפטית. הערעור נדחה ללא הוצאות, דבר המשקף את הקושי להבחין בין רשלנות לבין טעויות שאינן רשלניות בהקשרים רפואיים.