ת"פ 24068-12-11

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה לגילוי ראיות בתיק נגד נאשם המואשם בהחזקת סמים ובהפרעה לשוטר. הראיות המדוברות הושגו במהלך חיפוש בביתו של הנאשם ללא צו שיפוטי. החיפוש נערך על בסיס מידע מודיעיני חסוי. הנאשם טען כי יש לפסול את הראיה שכן היא הושגה שלא כדין. השופט שקל את האיזון בין זכויות הנאשם לבין האינטרס הציבורי באי גילוי ראיות מסוימות. הם קבעו כי זכותו של הנאשם למשפט הוגן ויכולתו לנהל את הגנתו גוברת על האינטרס הציבורי בשמירה על חיסיון חלק מהראיות, ובפרט על מועדי קבלת המידע המודיעיני. עם זאת, היבטים אחרים של העתירה, קרי האם המידע הגיע ממקור אחד או מכמה והפרטים החסויים של המידע, לא נחשבו נחוצים להגנה ויש בהם כדי לפגוע באינטרס הציבורי, ולכן הם נותרו עלומים. ההחלטה על גילוי המועדים התקבלה כדי לאפשר לנאשם להכין כראוי את הגנתו, ולא היוותה אינדיקציה לשאלה האם הראיות ייפסלו בסופו של דבר. הבחנה זו מבטיחה כי הנאשם יזכה למשפט הוגן תוך הגנה על האינטרס הציבורי ועל טוהר ההליך השיפוטי.