ע"ז 43754-07-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בנוגע לתוקפה של צוואה שהותירה אחריה אישה עיראקית-ישראלית מבוגרת ואם לשמונה ילדים, שהלכה לעולמה בשנת 2014. הצוואה, משנת 2012, הורישה את דירת המנוחה לבתה חשוכת הילדים והורתה לה לאפשר לבן נוסף לגור בה לכל החיים. הוא גם מינה את נכדתה של המנוחה, בתה של בתה הבכורה האלמנה, כיורשת אחרי הבת. מתנגדי הצוואה, חמישה מילדיה של המנוחה, טענו כי אמם חסרה את היכולת הנפשית להבין את הצוואה וכי היא הושפעה שלא לצורך מהמוטבת העיקרית, הבת. הם הצביעו על פגמים צורניים בצוואה, לרבות היעדר אישור רפואי, שכן המנוחה הייתה מרותקת למיטתה באותה עת, והיעדר הצהרה כי הצוואה הוקראה לה ואושרה. מנגד, טענו המשיבים, הבת והנכדה שצוינו בצוואה, כי המתנגדים לא הביאו ראיות מספיקות לפסול את הצוואה. לטענתם, המנוח היה כשיר וכי עדויות הנוטריון והמטפלת תומכות בטענתם. בנוסף, הם טענו כי מצבה הקוגניטיבי של הקשישה מוגזם כדי לקבל יותר שעות טיפול מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט פסק לטובת המתנגדים, וקבע כי הצוואה נפלה פגם בשל היעדר אישור רפואי, כנדרש בחוק. כמו כן, נקבע כי המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את יכולתו הנפשית של המנוח ואת שיקול דעתו בעריכת הצוואה. המסמכים הרפואיים והעדויות שהוצגו שכנעו את בית המשפט כי המנוח אינו כשיר; במקום זאת, הצוואה הייתה תוצאה של השפעה מופרזת של הבת. לפיכך, ביטל בית המשפט את הצוואה והוציא צו ירושה לעיזבון המנוח. המשיבים חויבו לשלם במשותף את הוצאות המתנגדים, בסך 40,000 ₪.