דנ"א 10002/09

תקציר

בית המשפט העליון דחה עתירה לביטול פסיקה קודמת שהעניקה אימוץ של ילד על ידי משפחת אומנה וביטלה את זכויותיו ההוריות של האב הביולוגי. דעת הרוב קבעה כי טובת הילד משרתת את הישארותו אצל משפחת האומנה, למרות ניסיונו של האב להשיב לעצמו את זכויותיו ההוריות. בית המשפט הכריז במקור על הילד כבר-אימוץ בשל מקום הימצאו הלא ידוע של האב, אך הוא עתר לבטל זאת לאחר שהציג את עצמו מאוחר יותר. בעוד שחלק מהשופטים טענו כי ההכרזה הראשונית הייתה בלתי חוקית, אחרים טענו כי היא הייתה מוצדקת בזמנו. בפסק הדין העיקרי הודגש כי טובת הילד אינה עילה לאימוץ, אלא בעלת חשיבות עליונה כאשר שוקלים ביטול. משכך, גם אם ההכרזה הראשונית הייתה שגויה, יש להתמיד בהסדר המגורים הנוכחי בשל פוטנציאל הפגיעה בילד מעקירתו. בית המשפט פסק גם נגד אימוץ "פתוח", אותו ביקש האב, ובחר באימוץ "סגור" במקום. דחיית הבקשה לדיון נוסף אישרה את פסק הדין הקודם, והדגישה כי הוא אינו מהווה תקדים ומהווה מסקנה סבירה על סמך חומר הראיות. הרכב מורחב של שבעה שופטים, תוך הכרה בכאבו של האב, קבע כי חוקיותה של ההחלטה הראשונית נבחנה כראוי וכי טובת הילד היא שיקול ראשון במעלה.