ב"ל 41418-02-16

תקציר

המערער, נהג משאית, נפצע בתאונת עבודה ביום 23.12.2013 באצבעות ידו השמאלית. בעקבות התאונה הוא אושפז ועבר ניתוחים לתיקון הנזק. הוועדה בדרג א' העריכה תחילה את נכותו הצמיתה בשיעור של 43.39%, לצד נכות זמנית, שלא הייתה שנויה במחלוקת. עם זאת, המוסד ערער על החלטה זו, מה שהוביל לדיון בוועדה הרפואית לעררים. ועדה זו הפחיתה את אחוזי הנכות הצמיתה ל-19%, מה שגרם למערער לערער על החלטה זו. עיקר הטענות שהציג בא כוח המערער נסובו סביב פגמים לכאורה בהליך קבלת ההחלטות בוועדה. לטענתם, הוועדה התעלמה מראיות מכריעות, כגון נוקשות בחלק מהאצבעות, כאבים וקטיעה חלקית, ולא שקלה כראוי את ידו הדומיננטית של המערער. בנוסף, נטען כי החלטת הוועדה לא הייתה מוצדקת דיה וכי היא שגתה בהחלת תקנה 15. מנגד, טען בא כוח המשיב כי הליכי הוועדה היו ראויים, כי היא בדקה קלינית את המערער וכי החלטתה מוצדקת באופן סביר על סמך הראיות הרפואיות. לגופו של עניין, ביחס לטענת הקטיעה החלקית, ציין בא כוח המשיב כי פציעתו של המערער מוגבלת לאצבעות 3 ו-5, ולא נרשם כל אזכור לקטיעה, חלקית או אחרת. זאת ועוד, אפיון יד שמאל על ידי הוועדה כבלתי דומיננטית התבסס על הצהרותיו של המערער עצמו ועל רישומים קודמים. השופט הסכים עם טענות המשיב, ולא מצא טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה. ההחלטה נמצאה מוצדקת באופן סביר בהתבסס על הראיות הרפואיות הזמינות. לפיכך נדחה הערר, וההחלטה המקורית של הוועדה הרפואית לעררים נותרה בעינה.