ע"ע 1355/01

תקציר

התיק נסוב סביב זכאותו של מר שוקי עזאם, סוהר המועסק במועצה המקומית מג'אר, לתוספת שכר עבור עבודה במשמרת שנייה ועבור עבודה בימי מנוחה שבועית, כהגדרתה בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. מר עזאם עבד במועצה כשומר מאז 1988, בעיקר במשמרת הערב. תחילה טען כי חייבים לו 20% נוספים משכרו בגין עבודה במשמרת שנייה, אך בהמשך תיקן את תביעתו כך שתכלול תשלום עבור ימי מנוחה וחגים. המועצה טענה כי עזאם אינו עובד משמרת ולכן אינו זכאי לתוספת שכר כלשהי, וכי 35 השעות הנוספות ששילמו לו מהוות הטבה אחרת, השוללת כל זכאות לתוספת משמרת שנייה. בית הדין האזורי קיבל חלקית את טענותיו של מר עזאם, וקבע כי הוא עובד משמרת וזכאי לתוספת של 20% עבור עבודה במשמרת השנייה, אך דחה את תביעתו לתשלום עבור עבודה בימי המנוחה, בקובעו כי נטל ההוכחה מוטל עליו והוא לא הביא ראיות מספיקות. עוד קבע בית המשפט כי תשלום 35 שעות נוספות על ידי המועצה אינו הטבה שונה, ולפיכך זכאי מר עזאם הן לגמול שעות נוספות והן לתוספת המשמרת השנייה. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. המועצה טענה כי מר עזאם לא היה עובד משמרת וכי 35 השעות הנוספות מהוות הטבה שונה, ואילו מר עזאם טען כי עבד כל יום, לרבות ימי מנוחה וחגים, והביא ראיות מעדים. עם זאת, בית הדין לעררים הסכים עם החלטת בית הדין המחוזי וקבע כי המועצה לא הוכיחה כי התשלום של 35 שעות הוא גמלה אחרת. באשר לטענותיו של מר עזאם בגין יום מנוחה ועבודה בחג, אישר בית המשפט את החלטת בית הדין האזורי וציין כי מר עזאם לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. בית המשפט פסק גם בתביעות שונות אחרות הקשורות לגמול שעות נוספות וגמול, ובסופו של דבר דחה את שני הערעורים והותיר על כנו את החלטת בית הדין האזורי, לרבות סכום הפיצוי שנפסק למר עזאם. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ולא היה צו להוצאות.