ת"פ 8334/05

תקציר

הנאשם הואשם בשוד וחבלה בכוונה מחמירה, וביצע לכאורה עבירות אלה ביום 23.10.05, כאשר המתלונן, יעקב לקסי, ניסה לפתוח את דלת רכבו החונה והותקף מאחור. התוקף גנב את מכוניתו של לקסי ופצע אותו תוך כדי. לקסי זיהתה את הנאשם כתוקף במהלך הליך זיהוי בתחנת המשטרה. עם זאת, ההגנה חלקה על העובדות שיוחסו לנאשם בכתב האישום, וטענה כי היה לו אליבי – כי היה בביתו עם אשתו וגיסתו בעת האירוע. הסוגיה המרכזית שעמדה לדיון הייתה מהימנות זיהויו של הנאשם כמבצע. בית המשפט פירט את נסיבות הזיהוי, לרבות זיהוי ספונטני שביצע לקסי כאשר ראה את הנאשם נכנס לתחנת המשטרה, והליך הזיהוי הרשמי. השופט הביע זהירות כלפי עדויות של עדי ראייה, והכיר בסיכונים שבטעות ובצורך בבדיקה מדוקדקת כדי למנוע טעויות שיפוטיות. מספר גורמים העלו ספקות לגבי דיוק הזיהוי של לקסי, כולל תנאי התאורה בזירת הפשע, משך החשיפה הקצר של לקסי לתוקף, מצבו הפיזי והנפשי של לקסי לאחר התקיפה והאופי הסובייקטיבי של זיהויו הספונטני. בנוסף, הופעתו הוולונטרית של הנאשם במסדר הזיהוי, הדמיון החזותי הבולט בין הנאשם לאחיו (שהיה גם הוא חשוד) וחוסר העקביות בתהליך הזיהוי, כל אלה מטילים ספק בזיהויה של לקסי. בסופו של דבר, בית המשפט מצא את גרסת הנאשם לאירועים משכנעת יותר, והשופט פסק לזכות את הנאשם מכל האישומים מחמת ספק סביר. השופטת הדגישה כי הסתירות ואי הדיוקים בעדות האליבי של הנאשם אינם מהותיים לעומת הספקות המשמעותיים סביב הליך הזיהוי. בפסק הדין נקבע כי לנאשם זכות ערעור בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.