ת"א 29461-12-12

תקציר

התובע והנתבע התקשרו בהסכם שכירות לדירה בבעלות התובע. על פי ההסכם, הנתבעת הייתה אמורה לשלם דמי שכירות חודשיים בסך 6,800 ₪ למשך עשרה חודשים עם אופציה להארכה בעשרה חודשים נוספים. הנתבעים טענו כי שילמו את דמי השכירות במלואם אך התובעים טענו כי לא שילמו. הנתבעים גם לא פינו את הדירה במועד, מה שאילץ את התובעים לפתוח בהליכי פינוי. בנוסף, טענו התובעים כי הנתבעים לא מילאו את חובתם להציג את הדירה לרוכשים פוטנציאליים, דבר שגרם לעיכוב במכירת הדירה ולהפסדים כספיים. הדירה גם לא הוחזרה במצב שבו התקבלה, מה שגרם לנזק נוסף. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים ברוב התביעות. נמצא כי הנתבעים אכן שילמו את דמי השכירות במלואם, והעבירו את הכספים לצד שלישי שהוכר על ידי התובעים כבא כוחם. מכאן, שהתובעים היו מנועים מלהתכחש למצג זה. התובעים גם לא הצליחו להוכיח כי אי הצגת הדירה על ידי הנתבעים גרמה לעיכוב במכירת הדירה ולא הציגו כל ראיה שתתמוך בטענות הנזק שלהם. בנוסף, נמצא כי הדירה הוחזרה במצב סביר, והנתבעים אינם אחראים לכל נזק הנובע מבלאי רגיל. הנתבעים חויבו לשלם 2,550 ₪, המהווים את החוב השוטף בו הודו. בהתחשב בכך שתביעת התובעים עמדה על סך של 127,558 ₪, בית המשפט הורה לתובעים לפצות את הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות בסך 7,500 ₪. כן חויבו התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים בגין הודעת הצד השלישי, בסך של 1,542 ₪. כל התשלומים היו אמורים להתבצע תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.