ע"א 3353/96

תקציר

עניינה של התביעה בסכסוך על נזקי רכוש, ובפרט על קלקול סחורה במבנה מחסני קירור ששכרה ורד הגליל תעשיית שוקולד וממתקים בע"מ (המבוטחת) מחברת מירון תעשיות גליל בע"מ (מירון). הסחורה ניזוקה לאחר תקלה במערכת ויסות הטמפרטורה של הבניין, שהובילה לעלייה משמעותית בטמפרטורה. קורנהיל חברה לנאמנות בע"מ (קורנהיל), שביטחה את הסחורה, פיצתה את המבוטח על הנזק ולאחר מכן הגישה תביעה נגד מירון וארז קרור והנדסה ייצור ושירות בע"מ (ארז), בטענה לרשלנותם. ארז נשכר להתאים את המבנה לצורכי המבוטח, ואילו מירון היה הבעלים של הבניין. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי הנזק נגרם כתוצאה משילוב של גורמים, לרבות קצר חשמלי והתקנה לא מקצועית של תנורי חימום בבניין על ידי המבוטח. היא הטילה הן על מירון והן על ארז אחריות בגין רשלנות והפרת חוזה, חילקה את האחריות ב-65% לכל צד וייחסה למבוטח 35% אשם תורם. מירון וארז ערערו על פסק הדין. השופט י' טירקל מבית המשפט העליון קבע כי לארז לא הייתה אחריות תחזוקה שוטפת ולא הייתה לו גישה לבניין בחודשים שקדמו לאירוע. מאחר שלא היו ראיות לכך שארז ידע על תנורי החימום, השופט הגיע למסקנה כי לא ניתן להטיל עליהם אחריות לנזק. עם זאת, השופט י' טירקל הסכים עם ממצאי בית המשפט המחוזי לפיהם מירון היה אחראי לשמירה על תנאי הטמפרטורה הנדרשים בבניין והפר את הסכם השכירות. עם זאת, השופטת הטילה מחדש את החבויות, הטילה 60% מהאשמה על המבוטח ו-40% על מירון, וביטלה את האישומים נגד ארז. השופט גם ביטל את ההוצאות שגבה בית המשפט המחוזי, והורה לקורנהיל לשלם את הוצאותיו של ארז ולמירון לשלם את הוצאותיה של קורנהיל. ככלל, פסק הדין קיבל את ערעורו של ארז, דחה את ערעורו של מירון והטיל מחדש את החבויות כפי שהציע השופט י' טירקל.