רע"א 3625/23

תקציר

במקרה שלפנינו, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם של בית משפט השלום בירושלים, שדחה את ניסיונה של עמותת ירושלים בישיבת מדרש פורת יוסף לבטל הסכם פשרה עם מר משה אחיעם. לטענת ההתאחדות, ההסכם, שנחתם סופית ב-2019, הושג תחת לחץ שכלל איומים מצד אחיעם ומקורביו. עם זאת, בית משפט השלום לא מצא כל ראיה לכפייה שהשפיעה על הסכמת האגודה ואישר את הסדר הפשרה, תוך שהוא מציין כי אי שביעות רצונה בדיעבד של האגודה אינה מצדיקה ביטול. החלטה זו אושרה מאוחר יותר על ידי בית המשפט המחוזי, אשר לא מצא פגם במסקנות העובדתיות והמשפטיות של פסק הדין הראשוני, והדגיש כי אמירות מאיימות נאמרו על ידי צדדים הפועלים באופן עצמאי, ולא מטעמו של אחיעם. למרות טענות האגודה בדבר ראיות חדשות שהתגלו ופרשנות שגויה של עובדות, בתי המשפט טענו כי דרישות הכפייה או העושק לפי חוק החוזים אינן מתקיימות, מה גם שפעולות אלה לא יוחסו ישירות לאחיעם. דחיית הערעור הסתמכה במידה רבה על ציות לרגולציה, תוך שלילת כל עיוות דין או עילה עקרונית לערעורים נוספים. כתוצאה מכך, הכספים שהוחזקו בתחילה בנאמנות היו אמורים להשתחרר לאחיעם, והאגודה נדרשה גם לכסות את הוצאותיו המשפטיות.