ע"א 4445/10

תקציר

הערעור עסק במחלוקת על הסכם מכר מקרקעין שבית המשפט המחוזי בחיפה פסק בו בעבר. המערערת, אבן חיים, ביקשה לאכוף הסכם מכר עם חברת צמרות המושבה ייזום והשקעות בע"מ, שעסקה במכירת מקרקעין שהיו חלק ממגרש ממועבד. ההסכם דרש את הסכמת הבנק לשחרר את הקרקע מהמשכנתא תמורת תשלום של 1,100,000 דולר. עם זאת, מאוחר יותר דרש הבנק 4,800,000 דולר כדי לשחרר את הקרקע, תנאי שצמרות לא מילא, מה שהוביל אותם למכור את הקרקע לחברות גד במקום. גם חיים טען כי המכירה השנייה הפרה את ההסכם ביניהם, אך בית המשפט מצא כי ההסכם הראשוני היה מותנה בהסכמת הבנק, תנאי שלא התקיים. בית המשפט קבע כי צמרות אינה אחראית לתנאי שלא התקיים, שכן אבן חיים לא הביא ראיות לכך שצמרות שיבשה את קיומו. יתר על כן, אפילו חיים לא היו המשאבים הכספיים כדי לענות על הביקוש הגובר של הבנק. משכך, אישר בית המשפט את פסק הדין הראשוני, ושלל את אכיפת הסכם המכר הראשוני בשל התנאי שלא התקיים. השופטת א' חיות מצאה התנהגות בלתי הולמת מצדה של צמרות בטיפול בשיק, אך לא פתרה אותה בהליך זה, והותירה פתח לתביעה נפרדת. פסק הדין הפחית את שכר טרחת עורכי הדין שנפסק לחברות גד, ואישר את פסק הדין למעט חריג זה. כל השופטים הסכימו עם החלטתה של חיות.