ע"א 28344-05-23

תקציר

פסק הדין דן בטענת הנזק הראייתי שהעלו המערערים, וטוען כי רשלנות המשיב גרמה להם קושי להוכיח את טענותיהם. עם זאת, הטענה לנזק ראייתי נדחית, שכן היא לא הועלתה כראוי ולמשיב לא הייתה הזדמנות להתגונן מפניו. פסק הדין מסכים אף הוא עם קביעתו של בית משפט קמא כי המשיב התרשל בחובתו כלפי המנוח, אך אין די בהוכחת רשלנות זו כדי לזכות בתיק. המערערים לא הצליחו להוכיח כי תביעתם הייתה מצליחה אילו הוגשה במועד. הכרעת הדין מנתחת את הראיות שהוצגו ומסכימה עם נימוקיו וממצאיו של בית משפט קמא. היא מגיעה למסקנה כי ראיות המערערים אינן מספיקות ומעוררות שאלות רבות, ועל כן היא מקיימת את ההכרעה להלן. השופטת מסכימה אף היא עם החלטת בית משפט קמא בדבר החזר תשלומים ששולמו למשיב, אך מוצאת כי הסכום צריך להיות 27,587 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 20.9.03, ו-2,470 ש"ח נוספים בתוספת ריבית מיום 22.4.08. השופט מותח ביקורת על פסיקת ההוצאות למערערים על ידי בית משפט קמא, ומוצא אותה נמוכה מדי, ומציעה להגדילה ל-15% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ. פסק הדין מגנה אף הוא את התנהלות המשיב ומתאר אותה כשערורייתית וכהפרה חמורה של חובת האמונים המוטלת על המנוח. עם זאת, מאחר שהמערערים לא תבעו פיצויים בגין נזקים לא ממוניים, השופט אינו פוסק פיצויים כאלה. במקום זאת, כדי להביע את מורת רוחו של בית המשפט, מציע השופט להטיל הוצאות משמעותיות על המשיב ולהמליץ על 20,000 ₪ לערעור. השופט מתייחס גם למעורבותו של בית משפט קמא בחקירתם הנגדית של חלק מהעדים, ומציין כי אף שאין הדבר אידיאלי, היעדר מחאה מצד בא כוח המערערים משמעותו כי חובתו של בית המשפט לפעול באופן אובייקטיבי אינה נפגעת. לסיכום, השופט מציע לדחות את מרבית רכיבי הערעור, לתקן את הסכומים שנפסקו ולחייב את המשיב בהוצאות משמעותיות. שני השופטים האחרים מסכימים עם פסק דין זה.