הפ"ב 1792/09

תקציר

המשיבים טענו כי יש להגביל את התערבותו של בית המשפט בפסק דין זה, שכן הוא אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי בוררות. המבקש, המבקש להצטרף לבורסה לניירות ערך בתל אביב, מודע לכך שכל מחלוקת מופנית למוסד הבוררות של הבורסה. המבקש ניצל לרעה את זכותו בכך שביקש דיון בוררות נוסף, ובכך פסל בורר אחד בהליך. המשיבים טענו כי טענות המבקש בדבר סמכות הבוררים, מספר הבוררים בהרכב וגיבוש הדיון היו צריכות לעלות כבר בתחילת דיוני הבוררות, ולא לאחר מתן פסקי הדין. המשיבים הדגישו כי המבקש השתתף באופן פעיל בדיונים, בחקירה נגדית של עדים, ולכן אינו יכול לטעון שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה להתגונן. באשר להיעדר הסבר להחלטות, ציינו המשיבים כי התקנון קובע במפורש כי בוררים אינם מחויבים לנמק את פסקי דינם. הם גם הפריכו את טענות המבקש בדבר קשרים אישיים בין הבוררים לבין המשיבים, וטענו כי לבוררים, בהיותם יהלומנים בעצמם, יש בהכרח קשרים עם חברים אחרים. זאת ועוד, טענו המשיבים כי אחריותו של המבקש נבעה מעבודתו המשותפת עם אביו, על סמך הראיות שהוצגו, וכי בצדק הפנה הדירקטוריון את העניין לבוררות כאמור בתקנון הבורסה. למבקש ניתנו הזדמנויות רבות להציג את טענותיו והוא היה מיוצג על ידי תובע בערכאה השנייה. גם החלטת הבוררים שלא לנמק את פסק דינם מוצדקת, שכן הסכמי הבוררות לא חייבו הסברים. לא ניתן לקבל את טענות המבקש כי הבוררים לא בחנו את הראיות, או כי פסקי הדין היו בניגוד לראיות, שכן בית המשפט אינו יושב בערעור על החלטות בוררות, והראיות שהוצגו בפני הבוררים הספיקו למסקנותיהם. לבסוף, טענות המבקש בדבר מהותה של הבורסה ותקנונה כחוזה אחיד לא נדרשו להתייחסות, שכן המבקשת השתתפה באופן מלא בהליך הבוררות. לפיכך, נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר, והמבקש חויב בהוצאות בסך 15,000 ₪ לכל אחת מקבוצות המשיבים.