ת"א 10165-06-10

תקציר

מדובר בפסק דין אזרחי בישראל, בו התובעת, חברה פרטית העוסקת ביזמות וביצוע פרויקטים בתחום התשתיות, תובעת את הנתבעים לסעד כספי וסעד הצהרתי. התובעת איתרה מחצבה רווחית ברומניה וניסתה לעניין מספר חברות גדולות להתקשר עמה בשותפות בפרויקט. לאחר מסירת נתונים ומידע ואף ביקור באתר, חתמה התובעת על חוזה עם הנתבעת, אנגל מו"פ, להקמת חברה בבעלות משותפת שווה לרכישת המחצבה ולהפעלתה. עם זאת, אנגל R&D הודיעה מאוחר יותר כי הם לא מוכנים להמשיך עם הרכישה מבלי להסביר את הסיבות. לאחר מכן ניהלה התובעת משא ומתן עם הנתבעים בנוגע לביטול החוזה כאשר לא ידעה שהנתבעים כבר יצרו קשר עם המוכר מאחורי גבה ורכשו את המחצבה באמצעות חברה אחרת. בסופו של דבר חתמה התובעת על הסכם ביטול עם הנתבעים, קיבלה סכום כסף קטן וויתרה על זכויותיה בכל תביעה. למעלה משנה לאחר מכן ביטלה התובעת את הסכם הביטול, בטענה כי הנתבעים הפרו את הסכם אי הגילוי ואי העקיפה ופעלו בחוסר תום לב. בית המשפט פסק לטובת התובע. נמצא כי הנתבעים אכן פעלו בחוסר תום לב והטעו את התובע בכך שלא גילו את העובדות המהותיות ביותר. לפיכך, ביטול הסכם הביטול על ידי התובעת היה כדין. לתובע ניתן הסעד ההצהרתי המבוקש. בנוסף, פסק בית המשפט לתובעת סך של 131,595 ₪ כהחזר בגין ההוצאות שנגרמו לה במהלך ההתקשרות עם הנתבעים, בניכוי הסכום שקיבלה מהנתבעים על פי הסכם הביטול. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪.