עמש"מ 22735-07-10

תקציר

הכרעת הדין דנה באישומים נגד עובד ציבור שהואשם בזיוף דוחות עבודה. האישום הראשון מתייחס לדיווחיו הכוזבים של העובד על זמן עבודתו, שהובילו אותו לקבלת שכר שלא כדין. העובד טען כי ממצאי העובדות אינם נכונים, אך בית הדין לא מצא טעות בפסק הדין ודחה את טענותיו. בית המשפט דחה גם את טענתו כי הראיות נגדו אינן קבילות, שכן לבית הדין שיקול דעת להודות בהן. זאת ועוד, הימנעותו של המערער מלהציג כל ראיה הסותרת את הדיווחים, חרף הראיות האמורות לכאורה, הביאה להרשעתו באישום זה. האישום השני נגע להשתתפותו של העובד בישיבות הוועד כמזכיר בימים שבהם היה בחופשה או בחר לקחת את יום החופשה. בית הדין פסק לטובת העובד באישום זה, וקבע כי לא ניתן להרשיעו באי קיום נוהל שלא חל עליו מלכתחילה. זה כלל את מעשיו בימי חופשה וימי בחירה, אך לא ביום שבו טען שהוא חולה בזמן שהשתתף בפועל בפגישות. בית המשפט התייחס גם לטענת המערער כי לא היה מקום להרשיעו באישומים שלא הועלו בחקירתו, אך הגיע למסקנה כי הדבר אינו פוגע בזכויותיו ומותר. באשר לגזר הדין, בית הדין נמנע בדרך כלל מהתערבות באמצעי משמעת, ובמקרה זה העונשים נמצאו מתאימים, אם כי הם הופחתו מעט לאור הזיכוי בחלק מהאישומים. לפיכך, הערעור נדחה ביחס לאישום הראשון, ואילו המערער זוכה באישום השני בחלק מהערכאות והורשע באחרים. ההליך המשמעתי של הורדה בדרגה צומצם משנתיים לשנה.