עב"ל 13366-02-12

תקציר

הערעור על החלטת בית הדין נדחה מאחר שהמערערת לא הצליחה להוכיח התרחשותו של "אירוע חריג" שיש בו כדי לקשור אוטם שריר הלב לתאונת עבודה. בית המשפט הדגיש כי ביסוס קשר כזה דורש ראיות לאירוע חריג או מאמץ מיוחד שקדם לאוטם. קביעותיו העובדתיות של בית הדין, לרבות המשקל שניתן לעדויות עדים, בעיקר מקרובי משפחה, אושרו, שכן בית המשפט לא מצא כל טעות או נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. גרסתו של המערער לאירועים לא נתמכה די הצורך בראיות הרחבות יותר, לרבות מסמכים רפואיים שלא הצביעו על אירוע חריג אלא על כאב המתחיל "במנוחה". בית המשפט ציין כי לרשומות רפואיות, כגון אנמנזה, משקל משמעותי שכן הן לוכדות את גרסתו של המטופל לצורכי טיפול, אך הן מגלות חוסר עקביות בנרטיב של המערער. למרות שהמערערת טענה כי עזיבתו של בעל החנות עשויה להוות "אירוע חריג", הדבר לא הוכח מבחינה סובייקטיבית ולא התיישב עם ראיות חיצוניות. משכך, לא הוכחה טענת המערער בדבר לחץ נפשי הגורם להתקף הלב. בית המשפט לא מצא כל הצדקה בטיעון לאירוע חריג וציין את היעדר האזכור ברשומות הרפואיות כמכריע בהחלטתם. לפיכך נדחה הערעור ללא כל עילה לכיסוי הוצאות.