ה"פ 20187-06-13

תקציר

החלטת בית המשפט במקרה זה מתמקדת בהערכת הפיצויים בגין הפקעת מקרקעין. היא מאשרת את השומות שערך השמאי שמונה על ידי בית המשפט, מר דיין, המבוססות על שווי השוק של הקרקע המופקעת בעת ההפקעה. בית המשפט מדגיש כי פיצויי הפקעה צריכים להעמיד את הנפגע במצב בו היה נמצא אלמלא בוצעה ההפקעה, בעקבות תקדימים ממספר ערעורים אזרחיים. שווי השוק נקבע בדרך כלל בשיטה ההשוואתית, תוך הערכת עסקאות דומות במונחים של מיקום, פוטנציאל לשינוי ומאפיינים פיזיים. הדיון כולל בחירת עסקאות השוואה והתאמות הנדרשות כדי לשקף תנאים דומים בין הנכסים שהושוו. המשיב ערער על מסקנות השמאי וטען לפגמים בבחירת העסקאות ובהבדלי השווי שנגרמו כתוצאה משינויים דמוגרפיים ומגמות תכנוניות. עם זאת, בית המשפט תומך בדרך כלל בשיטותיו המקיפות של המומחה ובתיקונים שנעשו כאשר ההשוואות הישירות לא היו מושלמות. ההתמקדות התמקדה גם בחישוב תשואת השכירות, מחלוקת משמעותית, כאשר המומחה הציע תשואה שנתית של 6%, לעומת 5% שהציע המשיב, בהתבסס על מתודולוגיות נדל"ן שונות. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק למבקש סכום פיצוי סופי, תוך התחשבות בפיצויים ששולמו בעבר שאינם שנויים במחלוקת וכולל הוצאות וריבית, ובכך מצדד במידה רבה בהערכות של מר דיין תוך הכרה במורכבות הפרוצדורלית ובהתאמות הטמונות בתביעות ארוכות טווח מסוג זה.