ע"א 7610/19

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי רכישת הנכסים הנדונים מהווה אירוע החייב במס לפי חוק מיסוי מקרקעין, המשפיע על חבות המשיבים במס רווח הון ומס רכישה. הנאמנות הקלאסית, מוסד המושרש במערכות המשפט האנגלו-אמריקאיות, מספקת מסגרת משפטית לניהול נכסים עבור נהנים, להבדיל ממערכות יחסים כמו סוכנות. במקרה זה, הדיון נסב סביב השאלה האם הסדר הנאמנות פוטר את העברות הנכסים ממס. המשיבים טענו כי ההעברה אינה מהווה מכירה חייבת במס לפי פקודת מס הכנסה, המחריגה עסקאות מסוימות מחבות המס. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי עסקאות במקרקעין כפופות באופן ספציפי לחוק מיסוי מקרקעין, חוק מיוחד הגובר על ההוראות הכלליות בפקודת מס הכנסה. בית המשפט מצא כי הנאמנות המדוברת לא עמדה בתנאי הפטור, בעיקר משום שלא היה לה נהנה ספציפי, מודע וסופי, ולא עמדה בחובות הדיווח הנדרשות. כוונת המחוקק לקיים מסגרות מיסוי נפרדות על מקרקעין ונכסים אחרים עמדה במרכז ההחלטה. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט למשיבים לשאת בחבויות המס וביטל את פסק דינה הקודם של ועדת הערר. ההחלטה הדגישה את עצמאותם וייחודם של דיני המס הנוגעים למקרקעין ולנאמנויות, דחתה את הטענה כי העסקה הספציפית הייתה פטורה והדגישה כי לשון חקיקה ברורה וכוונה צריכה להנחות את שומות חבות המס.